<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער שני</h1>
<h2>דף יא:</h2>
המפקיד ביד גוי או ביד ישראל חשוד, או שמשלח על ידם בשר או חתיכת דג שאין בה סנפיר וקשקשת וכיוצא בו מן הדברים שאם החליפן באסורין יש בהם איסור דבר תורה, צריך לעשות בהן חותם בתוך חותם, ומפתח וחותם כחותם בתוך חותם הם, כדרך שאמרו ביין נסך. [הפקיד בידם או ששלח על ידם בחותם אחד, ואין צריך לומר במפתח אחד, אסור, חוששין שמא טרח וזייף]. הפקיד או ששלח על ידם דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים, כמורייס ופת וגבינה שאפי' החליפן בשל גוים, אין בהן אלא איסור של דבריהם, אפי' בחותם אחד מותר, ומפתח אינו מועיל במקום חותם אחד. שלח על ידם ירך מנוקרת מותר, דחתוך זה ניכר הרבה ואין הגוים עושין כן, ואם בא לזייף עמל הוא בעיניו. שלח על יד גוי בהמה או עוף שחוטין בלא חותמות, אסורין שאין סימן השחיטה סימן לסמוך עליו. [אות אחת הרי היא כסימן אחד ושתי אותיות כשני סימנים].
<h2>דף יט:</h2>
מקולין שמוכרין שם בשר שחוטה ובשר נבלה אע"פ שרוב החנויות שם מוכרות בשר שחוטה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זה מהן לקח הרי זה אסור, שכל איסור קבוע ונודע מקומו וניכר, הרי הוא כמחצה על מחצה. מצא בשר בשוק הרי זה מותר, חזקה מן הרוב שהוא כשר פירש, שכל הפורש מן הרוב הוא פורש. [ומה הפרש יש בין זה, למי שלקח משם בשר ואינו יודע מאי זה לקח והלא זה וזה מן הקבוע פירש], זה שלקח [מן הקבוע] נפל לו הספק בקבוע, אבל זה שמצא בשוק לא נפל לו הספק [בו] אלא בפורש. ולפיכך מצא [בשר] ביד אחד אע"פ שהדבר ידוע שאין לוקחין בשר אלא מאותן המקולין, והוא אינו יודע מאיזה לקח, מותר, שבפורש נפל לו הספק. בד"א בשלא ראה אותו יוצא מן המקולין אבל ראה אותו יוצא מן המקולין, באותה שעה נפל לו הספק, ונמצא שבמקום הקביעות נפל לו הספק ואסור. ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה, אבל אם נתערבה באחרות [ואינה נכרת], בטלה היא ברוב משום ספק ספיקא, ולפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפי' חתיכה הראויה להתכבד [בה בפני האורחים], ואחר כך נמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה בין שאר החתיכות, והוא אינו יודע מאי זה לקח, כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טרפה זו מותר, שלא נפל בם הספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפרשו, אבל ליקח מכאן ואילך אסור. בד"א בחתיכות [החשובות] הראויות להתכבד [בהם בפני האורחים] שאין להם בטול מחמת חשיבותן כמו שבארנו, ואע"פ שאין מקומן ניכר, אבל שאר החתיכות מותרות, דיבש ביבש מתבטל הוא [ברוב] כמו שבארנו. [וראוי להחמיר ולאסור כל החתיכות שנשארו במקולין] שאין הכל בקיאין בדברים אילו ואם אתה מתיר להם בשאינם חשובות, קרוב הדבר לטעות וליקח אפי' מן החשובות וכך אנו נוהגים.
<h2>דף לו.</h2>
האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של גוים, קנה לי גבינה [כשרה] מן המומחה, והלך והביא לו ואמר מן הכשרה קניתי ומן המומחה קניתי, אינו נאמן. אמר לו מאיש פלוני המומחה קניתי, נאמן, חזקה לא כחש לו מתירא הוא שמא ילך זה וישאלנו ונמצא בדאי ויאחז. הביא לו מנחה בשם אחד מן המומחין נאמן, שכבר בארנו שאינו חשוד להחליף ואם אתה חושש שמא משלו הוא נותן לו, אין אדם עשוי ליתן מנחה משלו בשם אחר. ועוד שאם אתה חושדו בכך, אף אתה עושה אותו כגוי גמור אחר שהוא מתכוין להעביר. בד"א במי שאינו חשוד על הגזל, אבל החשוד על הגזל כל שכן שהוא חשוד על החליפין.
